הלכתי לישון בשמונה וחצי(של ניו זילנד)
ובשלוש התעוררתי.. כנראה שכל התנומות הארוכות במטוס כן השפיעו..
אני לא נרדמת וכבר חמש תכף..
בגלל שזה בית חב"ד אני ובר ישנים בנפרד.
יש איתי בחדר עוד 2 בנות, חלון שכל כמה שניות מזכיר שהוא קיים, ומזרון קפיצים חורק שמרגיש כמו מזרון מים.
החבר'ה פה די השביזו אותי בנוגע למציאת עבודה
אבל אני משכנעת את עצמי כל פעם שהכל תלוי בכמה רוצים
ושאם מחפשים מספיק חייבים למצוא.
בכל זאת... הם רק כמה שבועות כאן
ובוא נגיד בשפה עדינה.. הם לא נראים כמו אנשים שבאו לקרוע את התחת.
ביום ראשון אני ובר ניסע לשוק מכוניות בתקווה למצוא איזה וואן סבבה שנוכל לישון בו.
עד אז נישן בהוסטל, עם אינטרנט אני מקווה.
נ.ב
הוספתי קצת תמונות בעדכון הקודם..
לילה טוב, בוקר טוב חיים טובים לכולם.





























