החיים יפים. כדאי לכם לחיות.

אני שבורה.
כמה קיווי אלוהים.

יצאנו בשבע וחצי בבוקר התחלנו בשמונה.
הפרידו ביני לבין בר.
הלכתי לאיזור של הזקנות -הברירה.
הסבירו לי במשך דקות ארוכות מה זה קיווי דפוק
עד שהייתי צריכה פיפי ובמקרה האחראי ראה אותי אז הוא העביר אותי לאיזור של הלחוצים-אריזה.
העיקר שבר היה שם. והיה לי עם מי לדבר.

שיחה עם עובדת מקומית:
מאיפה אתם?
ישראל
כעבור חצי שעה
מאיפה אתם?
ישראל
מאיפה?
ישראל
מה?
ישראל!!
ארגנטינה?
ישראל...
זה מדינה בארה"ב?
לא. זה ליד סוריה לבנון.. מכירה?
את יכולה לאיית לי?
I-S-R-A
אה! ישראל!! יש פה אחד בשם יוסוף! הוא מאיראן אני אכיר לך אותו!
כן..יופי

עמדנו במשך תשע שעות והכנסנו קיווים לתוך תבנית פלסטיק בקרטון.
זה היה ארוך יותר ממשמרת מול מסך. (כי זה רק ארבע שעות)

ואז היום החליט שהוא נגמר. נשמנו לרווחה ונסענו לבדוק איזשהי דירה שמצאנו דרך הבית אריזה.
זה בית קטן קטן, אולי יותר נכון לקרוא לזה חדר או יחידה,
יש שירותים, טוסטר אובן וכירה חשמלית, מקררון, מיטה וקומקום.
ואין WIFI.
אז נדבר בראשון, בחופש.