 |
| נפרדים מאן הנשמה |
עזבנו את וולינגטון ביום ראשון בבוקר. היה מזג אויר מחורבן.
ברוב הנסיעה ישנתי-כרגיל.
באיזור טונגרירו נסענו על דרך בשם "desert road" כביש המדבר
לעומת שאר ניוזילנד הדרך לא הייתה ירוקה
קילומטרים ארוכים של צמחייה דהויה ובינה אדמה אדומה.
לקראת הסוף הדרך התכסתה בקרח ושלג
הרוח הייתה טירוף, הנוף עוד יותר
אחרי5 שעות נסיעה הגענו לבחור בשם רוס כדי להעביר אצלו את הלילה.
הגענו בסביבות שלוש.
הבית היה קטן וצפוף ואיש עם מצח גדול יצא ממנו בכדי להראות לנו איפה לחנות.
הוא היה כל כך אדיב ונחמד, כל כך רצה שנרגיש בנוח.
הוא דיבר לא מעט וכל התחלה של שתיקה התמלאה בקולות ומילים שכאילו התרגל לעשותם בכדי למנוע מבוכה.
הוא לקח אותנו לחדר פצפון בסוף הבית והראה לנו את העבודה שלו.
הוא מייצר מדבקות ותוספות למטוסי פלסטיק להרכבה עצמית.
זו העבודה שלו. כן.
הבית הכיל 3.5 וחצי חדרים.
אחד לו, אחד לאורחים, חצי חדר עבודה וחדר אחד לאמא שלו שגרה איתו.. או שהוא גר איתה, אני לא יודעת.
בנוסף אליהם חיים בבית שני חתולים עצלנים וכלבה קופצנית אחת.
אני ובר ישבנו על הספה, שותים תה, מקשיבים לאיש ומלטפים חתול שמן.
חמש דקות לאחר מכן
התעטשויות, דמעות, נזלת, גירוי בעיניים, נפיחות
בר אלרגי לחתול שמן.
עם כמה שאני אוהבת ודואגת לבר ברגע שראיתי את הגבשושיות הקטנות סביב העיניים שלו התחלתי לצחוק.
יצאנו מהר החוצה והלכנו לשתות את התה שלנו באוטו
הוצאנו את חוברת ה"היט" וחיפשנו מישהו אחר שיסכים לארח אותנו כאן באיזור
כל השיחות נענו בשלילה וגורלנו נחרץ-נשארים עם החתולים.
אמרנו שנצא לאיזה סיבוב באיזור, רק כדי לא להיות בבית
רוס הסביר לנו את הדרך למסלול נחמד למרגלות נהר הטונגרירו.
זה היה מסלול מעגלי שהיה אמור לקחת שעה
אבל לנו הוא לקח בערך שעתיים כי בכלל לא היינו במקום הנכון
בר קצת התבלבל ונסע למקום שהמסלול בו מסתיים בסבך של עצים או קפיצה לנהר או חזרה לאחור.
עם רדת החשיכה חזרנו לבית של רוס והחתולים
בחדר השינה שלנו הייתה מיטת קומותיים ועוד מזרון אחד על הרצפה.
המיטה העליונה הייתה המיטה של החתול כנראה
הכל היה מלא בפלומות שיער חתול
ובשאר המיטות היו שיערות שהתגלו על הבגדים בבוקר שאחרי.
קמנו בבוקר, הכנו סנויצ'ים וברחנו משם.
אחרי שלוש שעות נסיעה הגענו למחוז חפצינו-קטיקטי
עצרנו בבית האריזה שבו אמרו לנו שצריך עובדים ושאלנו מתי מתחילה העבודה
הפקידה הודיעה לנו שזה לא יקרה בשבוע הקרוב וגם לא בזה שאחריו
אלא בזה שאחריו שאחריו (!)
בזמן שאנחנו ממלאים את טפסי ההרשמה בר התחיל לבהות בחלון ולפנטז על הנופש העתידי שלנו עד העבודה.
אחרי שסיימנו עם הטפסים נסענו למרכז המעפן בעיירה הזו. ישנו בספרייה ואח"כ הלכנו לאכול פיצה ואז שוב חזרנו לספרייה עד שתגיע השעה שנוכל להגיע לגברת המארחת שקבענו איתה.
הגענו ל"היט" היא הייתה קצת קרה וקודרת.
ויש לה בבית 4 חתולים שמנים.
הבית שלה מטורף. מבטון (שזה עוד לא ראיתי בניו זילנד), מעוצב ממממש יפה
בשבע אכלנו עם המשפחה ועוד זוג ישראלים אחרי ירח דבש ארוחת ערב.
ביום שאחריו- היום- ארגנו את כל הציוד שלנו
סדרנו את הרכב, המזוודות, התיקים.
את כל הציוד שלא נצטרך לשבועיים האלה
נוכל להשאיר אצל ההיט הזה. וונדרפול.
אנחנו עכשיו ממשיכים צפונה עד שיקראו לנו לעבוד.
נוסעים מחר לקורומנדל שמזרחית לאוקלנד.
אמור להיות מזג אויר די עצוב בשבועיים הקרובים
מקווה שנשרוד.
חיפשנו מארחים למחר מאיזור החוף.
היחידים שהסכימו היו ממוקמים שעה מהחוף
ועוד משפחה אחת שממוקמת חצי שעה מהחוף. הבעיה הקטנה היא שיש להם בית קטן
אז הם בקשו שנישן באוטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה