אחרי שבוע מלא בקיווי וימי מחלה עזבנו ביתה של דריאן ונסענו חזרה
להוסטל המפנק.
הפעם לא בשביל להתפנק אלא בשביל לשלם תמורת הלינה.
ביום
ראשון נסענו לעיר בטאורנגה כדי לעלות על הר מנגוי. שם פגשנו את סיד
(הגרמני-פורטוגזי-הודי שגר איתנו בדירה בוולינגטון) לאחר שנתנו לו קיווי שלקחנו
מבית האריזה ונפרדנו ממנו לשלום נסענו לאכול פיש אנד צ'יפס, וכשחזרנו הביתה הכנו
סושי ענקיים (כי אין לנו מחצלת) וראינו סרט
 |
| הנוף מההר |
 |
| סיד ובר |
ביום שני
עבדנו בחצר המטורפת של ההוסטל תמורת 7 הלילות שלנו שם.
היה נחמד לעבוד לבד בלי לחץ ביום חצי שמשי חצי מעונן.
שבוע לפניכן כרתו בחצר כמות גדולה של ענפים ועצים, אז העבודה שלנו
הייתה להעמיס את כל העצים על טרקטור, רק שלא היה טרקטור אז העמסנו את זה על הנגרר
שהיה מחובר לרכב של אחראי השיפוצים-רמקו.
אחרי כל נגלה נסענו ליער קרוב ושם רוקנו את העצים שבנגרר לבור גדול.
בנגלה השנייה התחיל טפטוף של גשם שמנע מרמקו לנסוע עם הנגר מחשש
להתקעות בבוץ.
הוא חיכה לטרקטור כל היום והטרקטור לא הגיע.
בזמן הזה אני ובר ערמנו ערימות על ערימות של עצים בצדי הכביש, ואחרי
הפסקת הקפה שלנו המשכנו בעבודה בגינה-ניקושנו עשבים והפכנו את האדמה.
היה נחמד.
בגלל הקפה לא הצלחתי להרדם ויום אחרי הייתי גמורה מעייפות, השרירים
שלי ברגליים נתפסו והראש שלי כאב. כמו תמיד.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
רוטורואה-עמק המעיינות החמים. ברגע שתגיעו לעיר תריחו את ריחה המתוק
של הגופרית. כמעט ואי אפשר שלא לפגוש שם בבריכה חמה. רוב הבריכות שם מלאות במים
רותחים עד כדי בעבוע.
בבוקר למחרת עזבנו את האיזור למקום בשם רוטוראה ושם התארחנו אצל גברת
בשם קט'רין.
היא חוואית בפרישה שגרה לבד באמצע החווה שלה. מאוד חביבה! אבל בקושי
דיברנו איתה..
לפני שהגענו אליה עצרנו בגינות הממשלה, שהיו מלאים בטוליפים צבעוניים
שהשרו אוירה רומנטית.
להלן תמונות רומנטיות-כנסו לאוירה.
באותו האיזור היה מבנה מרשים של מוזיאון שרצה מלא כסף לכניסה אז
נשארנו להתרשם מבחוץ.
מאחורי התמונה הבאה, שנראת תמימה למדי, עומד סיפור מקסים
 |
| היה הייתה ילדה קטנה שסבלה מריח הגופרית |
 |
| אבל היא רצתה תמונה ברקע האדים, אז היא ניסתה לשבת על החומה |
 |
| וניסתה |
 |
| ובסוף צלחה |
 |
| זה לא היה קל |
 |
| לא רק שזה ממש כאב |
 |
| זה גם עשה לי חור במכנסיים |
 |
| רואים? |
את יום רביעי פתחנו במסלול לריינבו מאונטן- הר קשת בענן. (העלייה היתה
סיוט)
אח"כ המשכנו לכיוון הבית חולים בעקבות המלצה שקיבלנו מרמקו
מההוסטל, היו שם המוני המונים של בריכות חמות בכל מיני גדלים, סוגים וצבעים. המים
ממש בעבעו והיה ריח מסריח של גופרית.
לסיום
עשינו סיור קצר בכפר מאורי –שתכלס אין שום הבדל בינו לבין כפר אחר חוץ מזה שהוא
נראה קצת לא מטופח- עד שהגענו לכנסייה מאורית וגם שם היו בורות מים חמים עם אדים.
בכל האיזור ההוא נראה שהאדים יצאו מכל מיני חורים לא רצויים כמו מהביוב או מחריצים
ליד המדרכה
 |
| אדים מהביוב |
 |
| הכנסייה המאורית |
ביום חמישי נסענו לאגם לייק בלו- טיילנו סביבו, לאחר ארוחת הצהריים
נסענו לקיר טיפוס- כי זה היה זול ביחס לשאר האופציות ונשארנו שם שלוש שעות בערך.
רוב הזמן התלבטנו על איזה קיר לטפס ובשאר הזמן הסתכלנו על מקצוענים.
היה איזשהו קיר שהגוש אחיזה האחרון שלו היה בצורת חזיר. ברגע שהרמתי
את הראש וראיתי את החזיר התחיל בי צחוק משתק שמנע ממני לסיים את הטיפוס. ויתרתי
וירדתי למטה כמו לוזרית. מי שם שם חזיר?
ביום שישי נפרדנ מקטרין ובדרך עצרנו במפל חם שהכניסה אליו מותרת.
ולא רק שהי מותרת היא גם חינמית!
נחנו לנו בז'קוזי הרותח תחת זרם מי המפל החם עד שהאדימו לנו הפנים ואז
המשכנו בדרכנו לטאופו.
התארחנו
אצל ברברה ודאנקן, לא רק שהם היו מתוקים, היה לנו חדר משלנו עם מקלחת ושירותים,
מקרר וחימום היה כל כך נוח
הגענו לטאופו בשביל לטפס על הר הטונגרירו אבל מזג האויר לא היה לטובת
הרעיון.
במקום זאת הסתובבנו בעיר ובשווקים, הלכנו לראות אנשים קופצים בנג'י
וקינחנו במסלול הליכה נחמד בשם 'מפלי הוקה'
בדרך אני ובר הגענו למסקנה שנמאס לנו לטייל כל הזמן בצורה הזאת ואנחנו
רוצים משהו קצת יותר מעמיק.
החלטנו שאנחנו יורדים לאי הדרומי כמה שיותר מהר ומנסים למצוא שם עבודה
או משהו מעניין לעשות.
ביום ראשון התבטלנו בבית המארחים וסידרנו את הרכב לקראת הירידה לדרומי.
וביום שני עזבנו לוולינגטון- העיר הדרומית ביותר בעיר הצפוני.
נעלה על מעבורת עם הרכב לאי הדרומי ונראה מה נמצא שם
 |
| מפלי הוקה |
 |
| בדרך לוולינגטון. |
