יום שלישי 05.05

 התחלתי להתאהב בכל מקום שאני נמצאת בו.

מצד אחד הלב אומר "יאללה תמצאי בית לישון בו ותשארי, למי יש כוח עכשיו להעביר את כל הדברים לאוטו ולנסוע..? נוח לך? את ישנה טוב? יש כיריים נורמלים לבשל עליהם? מצעים נטולי ריח אבק? יופי תישארי."

מצד שני יש את החשבון הטרי בבנק שאומר "תאיה.. בקצב הזה , עוד שבוע, שנינו נמות מרעב. קדימה לקום ולהתחיל למצוא עבודה."

יש מן פחד לנסוע אל הלא נודע שעדיין לא התרגלתי אליו.

כבר חצי שנה שלא עבדתי עברה ודי התרגלתי לבית.  להיות במקום אחד רוב היום, לראות את אותו הנוף ולעשות את אותם הדברים. ועכשיו אני ובר נוסעים ממקום למקום, איכשהו בר זוכר כמעט את כל הדרכים שאנחנו עוברים בהן בזמן שאני מנסה לבטא את שם הרחוב.אין לי מושג איפה היינו, וגם אם אני אזכור עכשיו בטח מחר כבר אשכח. 

לפחות לא קשה לי להפרד פה מאנשים. הם באים והולכים כל כך מהר שכנראה אם לא אכתוב עליהם לא אזכור אותם.

הנוף מהבית של ברנדה

זה החדר שלנו

עשינו היום ביטוח לרכב.

לכל המעוניין לדעת:

ביטוח לצד ג' בלבד 158$

ביטוח לצד ג' +שריפה+גניבה+אבנים שנופלות מהשמים ועושות חורים בשמשה 234$

ביטוח מקיף 608$

בחרנו בשני בדרך השלילה.

אמרנו "מה.. אנחנו פה שנה..נשקיע ברכב" ואז ראינו את ההבדלים במחיר בין השני לשלישי

אז חשבנו "מה.. אנחנו רק שנה פה מה נשקיע 1800 שקל על רכב ישן?"

אז הלכנו לבנק למשוך כסף.

יש להם איזה סידור

כשאתה פותח חשבון רגיל קוראים לו "חשבון פרידום" , מקבלים יחד איתו כרטיס אשראי עם סיסמא והכל.

במידה ומישהו גנב לך את הכרטיס הוא יכול ללכת ולהשתמש בכרטיס כאוות נפשו.

בשביל למנוע את זה פותחים עוד חשבון בנק בשם "חשבון אונליין" ובו תוקעים את כל הכסף.

ככה משאירים את החשבון "פרידום" ריק ברוב הזמן ובמידה וגונבים לך את הכרטיס הגנב בעצם מקבל כרטיס לחשבון ריק.

יפה, עכשיו מה עושים אם רוצים למשוך כסף?? הולכים לאינטרנט, נכנסים לחשבון אונליין, עושים העברה בנקאית לחשבון "פרידום" ואחרי כמה שניות הולכים לבנק או לכספומט ומושכים מאותו החשבון את הסכום שרוצים.

אין לנו אינטרנט והכרטיס אשראי עדיין לא הגיע אז עמדנו בתור כמו כולם.. הפקידה זרקה אליי חיוכים שלא ממש ידעתי מה לעשות איתם ואז הגיע תורנו.

בקשנו למשוך 400$ מהחשבון "פרידום" למרות שהיו בו רק 90$.

בתרגום חופשי לעברית זה מה שנאמר:

"אין בעייה, העברה בנקאית מחשבון אונליין לפרידום כרוכה בתשלום של 3$"

"אבל אמרו לנו שזה חינם"

"זה חינם אם אתם מעבירים את הכסף דרך האינטרנט"

"אפשר לעשות את זה עכשיו? או לצאת מהתור?"

"לא, תזדרזו ותעשו את זה עכשיו"

"את יכולה לעשות לנו?"

ואז היא לקחה את הטלפון ועשתה את מה  שהיא הייתה אמורה לעשות במחשב רק בטלפון. היא גם עובדת יותר קשה וגם לא מקבלת 3$.. מטומטמת.

כנראה שמחר הכרטיס כבר יגיע לסניף בסנט לוקס, איפה שהיינו,  אז לפני שנרד דרומה נצטרך לעבור שם..

עברנו בחנויות יד שנייה.. קנינו מצעים לעשות מהם כיסוי למזרון ברכב ווילונות.

קנינו סכינים שמיכת פוך וכריות.. עדיין לא מצאנו מקרר לרכב וממש בא לי.

עברנו באיזשהו סופר של סינים שברנדה המליצה לנו עליו.. חיפשנו רוטב תאילנדי לפאדתאי בין מאות אלפי בקבוקונים ופתאום שמעתי את הקול של אמא שלי , כאילו ניתב אותי לאיזשהו מדף מסוים למצוא את הרוטב הנכסף.

אבל זה סתם היה קול, הבקבוק שחיפשנו בכלל היה בצד אחר. סתם געגועים לבית.

הגענו לבית של ברנדה.. ואחרי איזה משפט שאמרתי לבר ברנדה ביקשה שאני לא אדבר עברית אלא אנגלית כי היא לא מבינה ועם כמה שהיא יודעת שזה קשה לי, לה זה יותר קשה, כי היא מרגישה לא נעים שמתנהלת שיחה בבית שלה מבלי שהיא תבין על מה.

חשבתי להתחיל לדבר גסויות באנגלית עד שהיא תתחנן שאני אחזור לדבר בעברית אבל פשוט שתקתי.

אח"כ עזרנו לה להכין פיג'ויה קראמבל.. היה לזה טעם בין מתוק טעים למתוק רקוב.. כמו בננה מבושלת כזה..

מקווה שלא נשלשל את חיינו מחר..

בערב כשהיא יצאה בישלנו יחד פאדתאי במטבח שלה והכנו ארוחת בוקר למחר כי צריך להתקפל מפה מוקדם.

בוקר יום רביעי 06.05

נפרדנו לשלום מברנדה, לקחנו ממנה עוד כמה דברים שתרמילאים השאירו ויצאנו לדרך. רצינו לעבור שוב בבית חב"ד לקחת את הכרטיס אשראי שהזמנו אבל לא ידענו אם הוא הגיע או לא אז הרמנו טלפון לשם ואמרו שיחזרו אלינו, אז בינתיים הסתובבנו בטיילת קרובה.

לא חזרו מבית חב"ד אז הבנו שלא הגיע לנו דואר. המשכנו לכיוון דרום למקום שנקרא

TE AROHA, הדרך יפה בטירוף, עצרנו לשתות קפה ויש פה ווי פיי אז אני מעדכנת.

הציפורים שרדפו אחרי הסדוויץ' של בר

בדרך.

המשך יום טוב לכולם.