יום בחווה- דניס אנד ג'וי

ה-06.05

עזבנו את ברנדל'ה ונסענו דרומה, לבית של מישהו אחר מהארגון "היט"

בדרך עצרנו בטיילת (מהפוסט הקודם) אז יש עוד קצת תמונות

הציפור הכי מלחיצה בעולם

הדרך הייתה משגעת, הכל ירוק עם פרות.

בר נהג ואני ניווטתי..חייבת להגיד שהייתי לא רעה בכלל יחסית לאחת שמצליחה ללכת לאיבוד ברחוב שהיא גרה בו.

אחרי שעתיים נסיעה הגענו לעיירה Te oroha בחבל waikato

 בדרך עצרנו בתחנת אינפורמציה(I) בשביל לקבל מידע על חוות גדולות באיזור

אבל לפקיד שם לא היה לה שום דבר מועיל להביא לנו חוץ ממפה של האיזור.

בחוברת של "היט" כתבו שיש להם ווי פיי ויחידה נפרדת.

כל הדרך התפללתי שלא ידפקו לנו חדר מסריח באיזה אורווה נטושה, בלי חשמל ומים כמו שברנדה תיארה לנו.

ואז הגענו.

פתחה את הדלת אישה נחמדה בשם ג'וי

שוחחנו איתה על פרות ואז היא הובילה אותנו ליחידה הנפרדת שלנו.

היחידה הזו היא עוד בית. שאמורים לישון בו שישה  אנשים, אבל בגלל שאין טיילנים בעונה

הוא רק שלנו.

יש לנו מקלחת חמה, סלון, מיטה זוגית, מטבחון, מרפסת, פינת אוכל וארבע מיטות ריקות.

הבית עם הגג הכחול לאורחים והאחורי של המארחים.

ג'וי המליצה לנו ללכת למפל שנמצא כאן בסביבה, היא אמרה שהוא המפל הכי גבוה באי הצפוני,

הגברת בת 62 והיא עושה את המסלול הזה כל שבוע.

כשאני עליתי אותו חשבתי כבר על מסוק פינוי לארץ, זה היה נוראי..

אלוהים יודע מאיפה שאבתי כוחות לחייך

בדרך חזור כבר לא ראיתי כלום.. או שהיה חשוך מידי כי כבר השעה היתה שש

או שהייתי על סף עילפון.

בסוף הגענו לאוטו, חיפשתי את הדבר הכי מתוק בשקית ממתקים ונהגתי חזרה הביתה..

היה לי קצת קשה כל הקטע של לנהוג הפוך ועוד באוטו מגושם כמו שלנו.

מקווה להשתפר.

כשחזרנו עברנו בבית של ג'וי שוב, הפעם דיברנו עם בעלה דניס

בחור שמנמן וחייכן

גם איתו דיברנו על פרות. יש להם שטח של 144 דונם ובשטח הזה גדלות פרות שאוכלות את העשב.

בעל הפרות מוכר את החלב, ומתחלק ברווח עם בעל השטח.

דניס הציע לנו לראות החליבה שמתבצעת כל בוקר ב7, אמרנו לו שנבוא..

לפני השינה שמתי שעון וחיכיתי לבוקר.

07.05

בבוקר בר קם לכבות את השעון וחזר לישון.. שאלתי אותו "לא קמים?"

הוא אמר שכבר מאוחר מידי. השעה הייתה 7 ועשרים..

במקום לכוון לעשרים דקות לפני כיוונתי לעשרים דקות אחרי

אז ישנו עד מאוחר,

כשקמנו עשינו סיבוב בחווה, מדדנו את האוטו בשביל הדברים שאנחנו רוצים לבנות בו,
ובר שלח קורות חיים לכל מיני מודעות דרושים באינטרנט.

פרה

בר ואני

עוד פרה

משהו קצת יותר מורכב מפרה

בצהריים יצאנו לקנות אוכל,

לבר נורא התחשק בירה אז עמדנו די הרבה זמן מול מדף המשקאות וחיפשנו משהו משתלם יחסית

ומוכר. בחרנו שתיים עשריה של הייניקן ב19$ והלכנו לקופה.

מסתבר שבסופר מסוים מי שקונה אלכוהול חייב להציג תעודה מזהה (שהיא לא רישיון נהיגה)

וגם מי שאיתו.

ולא די בכך, הוא צריך להיות מעל גיל 25.

אז בר קנה במקום אחר מחוץ לסופר ששם הסתפקו בזה שתהיה מעל גיל 18.

בדרך חזרה קיבלנו הודעת אסמס מאחד המודעות.
שאלו אותנו מאיפה אנחנו
ואחרי שענינו "ישראל"
החזירו לנו הודעה ש"יש מספיק".
מדכא.

בערב הלכנו לאכול אצל ג'וי ודניס, היה מאוד נחמד.
אכלנו עוף בקארי עם ירקות שורש
הבטחתי שמחר אני אכין להם פאדתאי.
דרך אגב, יום שבת צריך לעזוב פה כי יש אורח..

עכשיו אני הולכת לישון.
לילה טוב.

נ.ב.

יצאתי להביא את החוברת של "היט" מהאוטו.. ירד גשם.

היה חושך מטורף אז חזרתי כי פחדתי..

חיכיתי שבר יצא מהמקלחת, שידע שאם אני לא חוזרת תוך 76 שניות כנראה שאיזשהי פרה דרסה אותי.

יצאתי החוצה, הארתי את כל הדרך עם הטלפון

ושיננתי לעצמי בראש "לא להסתכל לצדדים רק למטה, לא להתפקס על דברים כי אז את תתחילי לדמיין ולפחד, ללכת מהר, להסתכל רק למטה..לא לצדדים.." וכו'
לקחתי את החוברת חזרתי בריצה לבית ואז בום!

חילזון רירי על הדלת!

דפקתי את צרחת חיי ורצתי אחורה, (הרגשתי כמו שלגייה בסצנה שהיא הולכת לאיבוד ביער)

קראתי לבר שיפתח לי ופשוט לא יכולתי לעבור ליד החילזון הוא היה כזה מגעיל.

 במשך כמה דקות קיפצתי בחדר והתפתלתי מרוב גועל..איך לעזאזל תכננתי לעבוד בחוה?!

אני חושבת שזה קארמה של הטבע.. היום הבהלתי פרה... כאילו, עשיתי לה בו, היא סתם החליטה להבהל מידי ולברוח.

בכל מקרה אני מבקשת ממנה סליחה ומקווה שהטבע מרוצה עכשיו אחרי שהוא דפק לי את החילזון המחליא הזה בפנים.