יום רביעי נחתנו.. נסענו לבית חב"ד.
יום חמישי הלכנו לקניון הקרוב בשביל כמה משימות.
1. היינו צריכים להחליף את הבוכטת מזומנים שהייתה עלינו לדולר ניוזילנדי.
אבל הצ'נג'ר הכי זול רצה עמלה של 900 שקל.
אז חיכינו עם זה.
2.חיפשנו חבילה לטלפון. כולם המליצו על חברה בשם "ספארק" שהייתרון שלהם שיש עמדת וויפיי שלהם בהרבה מאוד מקומות במדינה. הגענו ואמרו לנו שהמכשירים שלנו לא מתאימים..
2. היינו צריכים לפתוח חשבון בנק אבל בגלל שלא החלפנו את הדולרים לא היה לנו ממש למה.
3. הלכנו לדואר להוציא IRD number שזה מסמך שכולל בתוכו מספר שמאפשר פה עבודה חוקית.
נפלנו על חרא פקידה שבקשה שנצלם לה מסמכים.. אז הלכנו לצלם מסמכים וחזרנו שוב לתור.
אחרי שצלמו היא נתנה לנו טופס ואמרה לנו למלא אותו בצד.ושוב היינו צריכים לעמוד בתור..
בפעם השלישית נפלנו על פקידה אחרת שהיא, לעומת הקודמת, הציעה לנו לצלם את המסמכים שלנו שם וגם עזרה לנו למלא את הטופס(שלא הבנתי ממנו מילה)
4. אכלנו שם ארוחת צהריים במזנון.. קנינו חמגשית ב11.90$ (36 שקל) והעמסתי טונה אוכל כמו ישראלית טובה.
בר בזמן הזה עמד בצד והחזיק את הפנים, מודאג, כאילו עוד שנייה יבוא שוטר ויכנוס אותי אכילת יתר.
באותו הבוקר יצאנו מבית חב"ד ב11 בבוקר אחרי שקמתי בשלוש בלילה. בארבע בצהריים כבר התחלתי לקרטע אז חזרנו ותפסתי תנומה של כמה שעות. בשש יצאנו שוב לקניון אחרי שניהלתי שיחה עם אבא שהמליץ לפתוח חשבון אחד עם מטבע ניוזילנדי ועוד חשבון עם דולר. כשהגענו לקניון החלפנו קצת דולרים למטבע שכאן כדי שיהיה לנו מה להפקיד.. אבל עד שהגענו לבנק אמרו לנו שנשארו 10 דק' לסגירה ככה שם אנחנו רוצים אפשר לשריין לנו תור למחר.
אחרי הבנק, הלכנו לסופר לקנות אוכל.. ביצים, גבינה, לחם..
המחירים כמעט זהים לישראל.. די דומים לסופרים היקרים בארץ. אלא אם אתם רוצים לקנות ירקות, שזה בערך פי חמש מהארץ.
יום שישי
אחרי שאחת הבנות (החמודות פה) שאלה אותי אם מעוניינת לבוא איתה מחר לעבוד קצת
קמתי לעבודה חד פעמית ולא חוקית במפעל שוקולוד. הייתי כמו אומפה לומפה.
במשך שבע וחצי שעות עמדתי על הרגליים ובהיתי בכתוביות לבנות וקטנות על שוקולד מריר...
הייתי צריכה להוציא את השוקולדים עם ההדפס המטושטש ואת השאר להכניס לאריזה. אחרי חמש שעות הכל כבר נראה לי מטושטש אז זרקתי מלא שוקולדים לריג'קטים. היה נורא.
פיצלתי את ההפסקה שלי לשניים. בראשונה אכלתי ובשנייה נרדמתי על השולחן. חלמתי שאמא מעירה אותי ואז קמתי בבהלה שאולי אני מאחרת למשמרת.
הוא שילם 14$ לשעה. יצא 315 שקל ליום הזה.. ועוד שקית מלאה בשוקולדים.
הגעתי שפוכה לבית חב"ד ורק קיוויתי לראות את בר.
ואכן הוא היה!
-באותו הזמן שאני עבדתי הוא הלך לפתוח חשבון.
הוא פתח חשבון רק של דולר ניוזילנדי כי על דולרי מוציאים מלא כסף על עמלות. (12$ לפעולה מתחת ל1000$, 1.1% לפעולה מעל 1000$ דולר)
-קנה סים וחבילה לטלפון. בחברה שהיא לא ספארק.. אלא וודה-פון. עולה 19$ כולל: 100 דק' שיחה בניוזילנד, 500 מגה בייט ואסמסים חופשי בניוזילנד.
-הסתובב בקווין סטריט לחפש לנו מקום אחר לישון בו שהוא לא בית חב"ד..
בערב הגיעו עוד אנשים לארוחת שישי, כמה אנשים הציעו לנו ציוד שנשאר להם כי הם עוזבים את ניוזילנד.
בין היתר, כיסאות מתקפלים סירים אוהלים וכו'
ככה שלא כ"כ נורא להיות כאן.. יוצאים גם דברים טובים.
כשנכנסה שבת כיבו את האינטרנט ומשום מה עכשיו (שמונה בבוקר) יש אינטרנט.
עכשיו יוצאים ליום סידורים נוסף..
יום חמישי הלכנו לקניון הקרוב בשביל כמה משימות.
1. היינו צריכים להחליף את הבוכטת מזומנים שהייתה עלינו לדולר ניוזילנדי.
אבל הצ'נג'ר הכי זול רצה עמלה של 900 שקל.
אז חיכינו עם זה.
2.חיפשנו חבילה לטלפון. כולם המליצו על חברה בשם "ספארק" שהייתרון שלהם שיש עמדת וויפיי שלהם בהרבה מאוד מקומות במדינה. הגענו ואמרו לנו שהמכשירים שלנו לא מתאימים..
2. היינו צריכים לפתוח חשבון בנק אבל בגלל שלא החלפנו את הדולרים לא היה לנו ממש למה.
3. הלכנו לדואר להוציא IRD number שזה מסמך שכולל בתוכו מספר שמאפשר פה עבודה חוקית.
נפלנו על חרא פקידה שבקשה שנצלם לה מסמכים.. אז הלכנו לצלם מסמכים וחזרנו שוב לתור.
אחרי שצלמו היא נתנה לנו טופס ואמרה לנו למלא אותו בצד.ושוב היינו צריכים לעמוד בתור..
בפעם השלישית נפלנו על פקידה אחרת שהיא, לעומת הקודמת, הציעה לנו לצלם את המסמכים שלנו שם וגם עזרה לנו למלא את הטופס(שלא הבנתי ממנו מילה)
4. אכלנו שם ארוחת צהריים במזנון.. קנינו חמגשית ב11.90$ (36 שקל) והעמסתי טונה אוכל כמו ישראלית טובה.
בר בזמן הזה עמד בצד והחזיק את הפנים, מודאג, כאילו עוד שנייה יבוא שוטר ויכנוס אותי אכילת יתר.
באותו הבוקר יצאנו מבית חב"ד ב11 בבוקר אחרי שקמתי בשלוש בלילה. בארבע בצהריים כבר התחלתי לקרטע אז חזרנו ותפסתי תנומה של כמה שעות. בשש יצאנו שוב לקניון אחרי שניהלתי שיחה עם אבא שהמליץ לפתוח חשבון אחד עם מטבע ניוזילנדי ועוד חשבון עם דולר. כשהגענו לקניון החלפנו קצת דולרים למטבע שכאן כדי שיהיה לנו מה להפקיד.. אבל עד שהגענו לבנק אמרו לנו שנשארו 10 דק' לסגירה ככה שם אנחנו רוצים אפשר לשריין לנו תור למחר.
אחרי הבנק, הלכנו לסופר לקנות אוכל.. ביצים, גבינה, לחם..
המחירים כמעט זהים לישראל.. די דומים לסופרים היקרים בארץ. אלא אם אתם רוצים לקנות ירקות, שזה בערך פי חמש מהארץ.
יום שישי
אחרי שאחת הבנות (החמודות פה) שאלה אותי אם מעוניינת לבוא איתה מחר לעבוד קצת
קמתי לעבודה חד פעמית ולא חוקית במפעל שוקולוד. הייתי כמו אומפה לומפה.
במשך שבע וחצי שעות עמדתי על הרגליים ובהיתי בכתוביות לבנות וקטנות על שוקולד מריר...
הייתי צריכה להוציא את השוקולדים עם ההדפס המטושטש ואת השאר להכניס לאריזה. אחרי חמש שעות הכל כבר נראה לי מטושטש אז זרקתי מלא שוקולדים לריג'קטים. היה נורא.
פיצלתי את ההפסקה שלי לשניים. בראשונה אכלתי ובשנייה נרדמתי על השולחן. חלמתי שאמא מעירה אותי ואז קמתי בבהלה שאולי אני מאחרת למשמרת.
הוא שילם 14$ לשעה. יצא 315 שקל ליום הזה.. ועוד שקית מלאה בשוקולדים.
הגעתי שפוכה לבית חב"ד ורק קיוויתי לראות את בר.
ואכן הוא היה!
-באותו הזמן שאני עבדתי הוא הלך לפתוח חשבון.
הוא פתח חשבון רק של דולר ניוזילנדי כי על דולרי מוציאים מלא כסף על עמלות. (12$ לפעולה מתחת ל1000$, 1.1% לפעולה מעל 1000$ דולר)
-קנה סים וחבילה לטלפון. בחברה שהיא לא ספארק.. אלא וודה-פון. עולה 19$ כולל: 100 דק' שיחה בניוזילנד, 500 מגה בייט ואסמסים חופשי בניוזילנד.
-הסתובב בקווין סטריט לחפש לנו מקום אחר לישון בו שהוא לא בית חב"ד..
בערב הגיעו עוד אנשים לארוחת שישי, כמה אנשים הציעו לנו ציוד שנשאר להם כי הם עוזבים את ניוזילנד.
בין היתר, כיסאות מתקפלים סירים אוהלים וכו'
ככה שלא כ"כ נורא להיות כאן.. יוצאים גם דברים טובים.
כשנכנסה שבת כיבו את האינטרנט ומשום מה עכשיו (שמונה בבוקר) יש אינטרנט.
עכשיו יוצאים ליום סידורים נוסף..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה