אנחנו פשוט יודעים להעניק למוכר חווית מכירה טובה

אני עם החגורת כסף כבר 7 ימים.

אני גמורה מעייפות ולובשת בגדים ממש מסריחים.

נראה לי שהבקבוק מים חמים המיס לי חתיכת ירך.

ביום שבת אני ובר תכננו לנסוע לקווין סטריט, שזה במרכז העיר כדי לחפש עבודה בשווקים..

מה שלא ידענו זה שהשווקים נסגרים ב12 בצהריים.

אז לפני זה הלכנו לבנק (בפעם השמונים) בשביל שאני אצטרף לחשבון שבר פתח יום לפני

וב11 וחצי יצאנו לשוק. נסענו בקו outer link הצהוב וכשהגנו כולם כבר התחילו להתקפל..

בכל זאת דיברנו עם כמה אנשים, שאלנו אם הם מכירים אנשים אחרים שצריכים עובדים או שהם עצמם צריכים

ונתנו מספר לכמה מהאנשים.

הם די רוצים לעזור והם מאוד חייכניים. היה אחד שממש רצה לעזור, שאלנו אותו אם הוא צריך עובדים והוא אמר שלא אבל הוא הפנה אותנו לשני אתרי האינטרנט הכי מוכרים בנוו זילנד והסביר לנו איך לחפש באתר. הזוי.

מוכר אחר הפנה אותנו לעוד שוק שהיה לא רחוק משם וגם שם חיפשנו עבודה..

באוטובוס. עייפים

בנמל

ציפור. מכירים?

הגיעו שעות הצהריים, חשבנו מה לאכול ואחרי שעות של הליכה מצאנו פיצריה זולה וטעימה. (8$)

המשכנו אחרכך לנמל, התגנבנו לאיזה תערוכת שוקולד שהיתה שם מהדלת האחורית וקיבלנו שוט של שוקולד מומס בחינם. משהו מתוק בטירוף.

מצאנו צ'נג'ר שלקח פחות טיפה עמלה מהרגיל ..

ושכבר ירד הלילה חזרנו לבית חבד.

חסרי הנאות בחיים.
 אתם רציניים? כל הכיף זה לדחוף..
תכלס' אם התור היה לכיוון השני האחרון כבר היה מגיע ליעד.

בבית חבד מיהרנו לעשות כביסה במכונה המקרטעת פה.. מסתבר שפוצצנו את המכונה בבגדים..היא פשוט החליטה לעשות עלינו חרם והפסיקה לעבוד.

תלינו את הכביסה בחושך,  אכלנו פרנצ' טוסט והלכנו לישון.

יום ראשון- הולכים לחפש אוטו

יש את שוק המכוניות הידוע באוקלנד.

מוכרים שם מכוניות משומשות בטווח מחירים שונים אבל הרוב נע בין 1000 ל4000 דולר.

הסתובבנו בערך שעתיים בשביל להבין מה אנחנו רוצים.

בסוף הבנו שוואן יקר מידי, סטיישן קטן מידי

אז החלטנו על מיני וואן!

יופי.. עכשיו רק נשאר להבין טיפה ברכבים, לבדוק את המנוע את הרדיאטור ויאללה סאלמט.

ואז נזכרנו שהידע הכללי שלנו קצת כללי מידי ואין לנו מושג על שום דבר שקשור לרכב

חוץ מאם ההגה שלו מסתובב.

ובכל זאת.. הפרמטרים שלנו לבחירה היו שנת ייצור, קילומטראז' ומן הסתם מחיר.

הסתכלנו, בחנו, שאלנו, חפרנו..

אני בכלל לא הסתכלתי יותר מידי על האוטו אלא על האנשים..

למדתי שהאינטואציה שלי לרוב לא משקרת.. אנשים שנראים לי רמאים הם בדרך כלל כאלה..

לא סתם אלוהים ברא לנו פרצופים.

בסוף בסוף התלבטנו בין מיני וואן משנת 99 ששייכת לזוג צרפתים חייכנים שבקשו 3500$ והורדתי אותם ל2700

לבין מיני וואן משנת 97 ששיכת לזוג גרמנים ורדרדים בלונדינים שבקשו 3100 והורדתי אותם ל2700

בר עשה נסיעה קצרה עם הגרמנים..

אח"כ בקשנו סיבוב גם מהצרפתים

בר ראה שהאוטו של הצרפתים קצת מקרטע אז ישר חזרנו לגרמנים 

אבל אז.....

-טדהדהדהדהדה-

היו עוד זוג קונים..

הם היו זוג סינים, אחד גדול ואחד פצפון.. נראו כמו צבעים או משהו בסגנון

ניגשתי לבחורה ואמרתי לה "אני קונה אותו עכשיו עכשיו ב2700"

היא מסתובבת לרגע לחבר שלה, מגרמנת לו כמה מילים וחוזרצת אליי בתשובה

"מצטערת.. קיבלנו הצעה יותר טובה. הם הציעו 2800"

טוב... אמרתי לעצמי שהם כנראה סתם ניסו להוריד אותם במחיר תכף הם ילכו  יעזבו וימשיכו בסיבוב שלהם שם..

אבל לא. הם לא הלכו.

אז שאלתי מהר את בר אם הוא רוצה את האוטו הזה ומרוב לחץ הוא אמר שכן

מהר ניגשתי אלייה ואמרתי לה שאני קונה אותו ב2800.

והבחורה אמרה שבסדר.

שוב הם פנו אחד לשני..

אמרנו להם שאם הרכב עובר בדיקה ואין לו שום בעיות אנחנו משלמים להם היום במזומן..שיש לנו עלינו 2000 דולר.

גרמנו בינהם עוד כמה מילים ואמרו שסבבה

ואז הסינים אמרו שהם לוקחים את האוטו היום, עכשיו. בלי שום בדיקה. ושיש להם 2800 ביד.

הם אמרו שהם באו קודם

אמרנו להם שלא.

הם אמרו שהגענו קודם ואז עזבנו, ככה שהאוטו מגיע להם.

אמרנו להם שכבר נסענו על הרכב

והם התעקשו בכל זאת שעזבנו את הגרמנים לטובת הצעה אחרת.

(סכסכנים מגעילים.. אבל תכלס צודקים)

באיזשהו שלב הם ניסו לשכנע אותנו לא לקנות בטענה שהוא חרא אוטו. מי העביר להם את השיעור הזה באמינות..

הגרמני החליט לתת להם אותו.

לא ידעתי כמה מה לעשות..השיניים שלי רעדו מעצבים ומתח.

הגרמניה היתה בצד שלנו והגרמני לצד ההגיון.

במשך כמה דקות נזרקו מבטים והזוג הזה פשוט נקרע שם ולא ידע מה לעשות. ברוב חוסר עונים ונעימות

אין לי מושג איך

האוטו הזה שלנו בסוף.

*חיכינו איתם שעה בזמן הבדיקה לאוטו, דיברנו כמה שיכולנו.. ככמה סתם על הדשא היה נחמד.

הבדיקה עברה בשלום, רק חסר מכסה רדיאטור, פנס רברס וווישר ימני והכל פיקס. 

(אני צוחקת אבא תרגע)

*נסענו איתם לקווין סטריט להחליף את שאר הכסף מדולר אמריקאי לניוזילנדי

*אח"כ נסענו לדואר כדי להחליף בעלות

*אכלנו ארוחת צהריים יחד בקניון

*הקפצנו אותם להוסטל ועשינו איתם שום סיבוב

וזהו נפרדנו לשלום.

חמודים. 

אבל לא יותר מדי.

בר נהג עד איזה סופר אחד בשם PACK'N SAVE שנחשב לסופר הכי זול בניוזילנד..

קנינו כמה מצרכים ובין היתר פירות ,שזה משהו שעוד לא קרה כאן כי באיזור שלנו כל בננה עולה דולר.או יותר.

וחזרנו אחרי זה לבית חבד.

יצאנו לגינה האחורית, הורדנו את הכביסה מאתמול וגילינו שהיא מסריחה עוד יותר..

בריח של גרב אחרי יום שלם בנעל הרים שעשתה טרק. משהו מגעיל.

המכונה לא סחטה טוב את הבגדים והם כנראה לא קיבלו מספיק שמש מהשמיים האפורים שכאן.

השעה תכף שתיים בלילה.. בארבע הבנות שבחדר אמורות לקום לטיסה שלהן, מקווה שלא יעירו אותי ושתהיה להן טיסה בטוחה.

אז לילה טוב.

האוטו. כמובן.

 נ.ב!
בדיעבד נודע לי שהסינים האלה בכלל היו תאילנדים (!)
ואני דווקא חשבתי שתהיה בינינו כימיה טובה... חבל

נשיקות לכולם.ביי.