קוואבנגה-נפרדים מהעיזים

אישון מרובע או לא מרובע

עבר זמן מאז העדכון האחרון..

הספקתי לחלות וללכת לרופא
(שדרך אגב ממש לא זול פה לאנשים שהם לא אזרחים. 270 שקל לביקור.),

לנקות הרבה חלונות

ולפגוש מידי פעם עוד חילזון.

לפני כמה ימים גברת בנטהם הודיע לבר שלא יזדקקו לנו (יותר נכון לו, כי אני מלכתחילה לא הייתי נחוצה) יותר בחווה ושאנחנו מוזמנים לעזוב.

שאלנו אם אפשר להשאר עד יום שבת, והיא ענתה בחיוב.

בשבת בר לא עבד, ולי כבר לא נשארו חלונות לנקות (רק לפנות גופה של ציפור שחצי ממנה כבר התכלה)

אז עבדנו על המיטה;

ביקשנו רשות לעבוד בגראז' (חצי חניה חצי-חדר עבודה של החווה)

הלכנו לערימת הקרשים שאדון דג בנטהם אמר שהם לא צריכים וחיפשנו משהו מתאים למיטה

אחרי שראיתי שם חצי חילזון הומלס על איזה קרש לקחתי עשרה צעדים אחורה וניסיתי לעזור כמה שאפשר.

בר עבר וסרק קרש קרש כדי לוודא שאין עליו שום דבר חי
או מת

ורק אז העמסתי עליו את הקרשים והלכנו לגראז' 

הקרשים שלהם לא הספיקו אז השתמשנו גם ברפסודות שמצאנו.

אני ניסיתי לפרק קרשים מהמשטחים 

ובר פירק אותם. בדרך הוא שבר את אחד הכלים של דג..

אחר כך ניסרנו אותם בחדר עבודה של החווה, עם המסור החשמלי.

ואז גילינו שאין לנו ברגים

אז נסענו לקנות-והיה סגור.

חזרנו לחווה והחלטנו שננקה את הקרשים, נכניס אותם איך שהם לאוטו, כדי שלא יתפסו הרבה מקום, ובהזדמנות אחרת נחבר אותם למיטה.

ואז התחלתי לנקות את הקרשים ובר (השתלטן הזה יאו) גנב לי את העבודה אז הלכתי לבשל ארוחת ערב.

קיצר לא עשיתי הרבה, הייתי יותר אחראית תכנון ומדידה וקרציה שזורקת הערות למה לעשות ואיך.

אנחנו ממש צוות מנצח.

-----------------------------------------------------------

היום עזבנו לטאורנגה-ביי אוף פלנטי.

בדרכים

נסענו לגברת שברנדה (מה"היט" הקודם קודם) קישרה אותנו אליה. קוראים לה דריאן.

היא אמרה שיש לה מטע קיווי אז תכננו לשאול אותה אם היא מכירה בתי אריזה או מטעים אחרים שצריך שם עובדים.

אבל לא היה לה מושג. לאישה הזו יש בית באמצע שכונה שנראת כמו דיור מוגן. שום מטע ושום נעליים.

חוץ מזה- היא ממש נחמדה, אנחנו המתנחלים הראשונים אצלה, היא עדיין לא שייכת לשום ארגון.

הילדים שלה כבר גדולים והיא גרושה ככה שהיא כנראה  די לבד.

יש לנו חדר אצלה בבית ושירותים כמעט צמודים

(תודה לאל) יש לה זרם מים תקין במקלחת

וWI-FI שלא צריך לעמוד בשבילו על ציידנית ולהשען על חלון.

התכנון למחר זה להסתובב קצת באזור,

למצוא מישהו שיקנה מאיתנו את המושבים של הרכב

ולהתחיל בחיפושים אחר עבודה.

מרגיש שם כמו קופת חולים.. שיעולים פלוצים..סירחון.

לילה טוב בינתיים.
נ.ב
למי שהיה במתח, לא פיניתי את הגופה של הציפור בסוף..
גם אם הייתי מאוד רוצה לא הייתי מסוגלת.