כנראה שמשתקעים

אז הסתיים לו עוד שבוע מבלי ששמנו לב.

מתוכו עבדנו 3 ימים וזה כמעט מכסה את הלינה שלנו בוולינגטון עד היום.

כרגע צוות הצבעים עובד על בית בין 2 קומות. הם שוטפים את הבית, משייפים אותו, צובעים, משייפים שוב, סותמים חורים, משייפים שוב ואז צובעים עוד פעמיים.

אני ובר רק צובעים בינתיים.

בר גילה שיש לו פחד גבהים כשהוא בגובה 3 מטר ומעלה, הוא לא אמר כלום לבוס בזמן העבודה, בפעם הבאה הוא ינסה לעלות כשהוא קשור בחבל. הוא מקווה שהוא לא יצטרך להתפטר בגלל זה. לי לא ממש אכפת.

לעומת הפחד של בר גיליתי שכשאני על גג משופע בלי מעקה או משהו להאחז בו אני מתחילה לצחוק. ככה שהבוס מבין לבד לא להעלות אותי לשם.

הוויאטנטמים האלה לא רציניים.. מדלגים להם בין הפיגומים הרעועים שלהם, לא חושבים בכלל על האפשרות לנחיתה הרסנית על מדרגות הבטון שמחכות להם למטה.

יש איזה קרש אחד שעליו אפשר לראות את הנוף היפה של העיר. אפשר..אם מצליחים להסתכל ישר ולא למטה- בכל מקרה כשאני רואה את ההמשך שלו זה קצת מזכיר לי קרש קפיצה של בריכה או את הסצנה בפיטר פן של דיסני שוונדי קופצת מהספינה של קפטן הוק. שם אני ממש מחפפת בצביעה, אני שמה בוכטה צבע, מושכת ימינה, מושכת שמאלה ויאללה-נקלט מה שנקלט.

 ככה שאם במקרה אתם קופצים לניו זילנד ורואים בתים שהפינות העליונות מתקלפות ודהויות תדעו שזו אני.

מגעילים אחרי העבודה

היום היה גשום, כתוב בתחזית שמחר יהיה קריר מקווה שלא יהיה גשם ושנוכל לעבוד.

שבוע טוב.