צריך להתמודד עם האמת הכואבת ולהשלים עם
העובדה שאין כל כך מה לספר.
בעיקרון אפשר לכתוב על כל דבר אבל המוח שלי
לא מצליח להתלהב מדברים לא מלהיבים כשהוא תקוע במחשבה על כל ההמולה שהולכת עכשיו
בסלון.
יש כאן את סיד שהוא גרמני פורטוגזי והודי,
הוא יגור כאן עד סוף ההתלמדות שלו בגן ילדים, שזה כנראה עוד שלושה שבועות ואחר כך
ימשיך לטייל באי הדרומי. וגם הגיע בחור ישראלי חדש לפני שבועיים בערך, שהוא חבר של
זה שגר פה מלא זמן..יש לו מלא סמים קלילים והוא אוהב לעשן אותם. ויש עוד זוג שאין
להם מקום לישון פה אז הם רק מבלים את כל היום שלהם כאן ואז הולכים לישון באוטו או
אצל אן. ועוד זוג שעובד באותו המקום עם זה שגר כאן והם עוזבים את העיר עוד שבוע.
כולם בסדר, כולם נחמדים, פשוט אין לי כוח לראות ולשמוע אותם בימי חופש ואחרי
העבודה.
יש לנו שגרה די שגרתית של עבודה מהבוקר עד
הערב, בישולים וקניות, חיי חברה עלובים, שינה ומידי פעם מחשבות על התפטרות.
אין לנו תכנונים לעתיד כל כך חוץ מזה
שכנראה נתחיל את הטיול בסביבות נובמבר.
בסופ"ש שעבר הלכנו לבריכה העירונית.
היה קפוא.
יחסית לעיר כזו המונית ומפונפנת שמלאה באנשים
שרצים וגולשים גם כש10 מעלות בחוץ ,הבריכה היתה יחסית ריקה.
היו בה חמישה מסלולים, הראשון של משחקי
מים, השני של שחייה איטית, אחריו שחייה בינונית, אחריו שחייה מהירה ואחריו מסלול
של חוגי שחייה. על סף הבריכה היו תלויים שלטים של "נא לשחות בצמוד
לשמאל", ובאמת ככה אנשים שחו. לא היו כמעט אנשים ששחקו במים בטח ובטח לא כאלה
שרצו על סף הבריכה, צרחו או השפריצו.
הייתה סאונה וג'קוזי באותו מתחם והרבה מורים
לשחייה שעמדו מחוץ למים עם התלבושת האחידה שלהם ונעלי הספורט והדגימו תנועות שחייה
לתלמידים.
לפני הסופ"ש ההוא היינו בגן הבוטני של
וולינגטון. במשפט קצר- זה הדבר הכי לא מרתק שאפשר למצוא בעיר הזו.
במשפט קצת יותר ארוך- התאמצנו להתלהב
מדברים, אמרנו תודה שלא עלה כסף להיכנס אחרת היינו ממש מתבאסים, וגנבנו משם קצת
רוזמרין הביתה בשביל להרגיש שהרווחנו משהו מהטיול הלא אטרקטיבי הזה.
חוץ מזה מזג האויר מתחיל להתחמם טיפה
והדירה מתחילה להתמלא באנשים.. זה עושה לי די רע לראות את אותם אנשים פה כל הזמן..
מסתבר שישראלים זה לא העם הכי נקי ואכפתי בעולם..
משאירים כלים במטבח, בגדים ומגבות בסלון, שיערות
במקלחת,קקי על האסלה לפעמים, מזל שהם מבינים עברית ואחרי פעמיים שמעירים להם הם
משתדלים קצת יותר.
בנוגע לעבודה- הבן של פיטר הבוס חזר
מוויאטנאם-גם הוא כמו שאר העובדים לוקה בטיפשות הוויאטנטמית.
פיטר עצר את בר באמצע שיוף דלת והתחיל
לצעוק כל מיני מילים לא ברורות
בר שואל:
did I sand (לשייף)
it too much?
פיטר עונה:
No too
much!
עכשיו עולה השאלה האם הוא התכוון ל:לא
שייפת יותר מידי. או : לא, שייפת יותר מידי.
אחרי כמה דקות הצטרפתי לשיחה הקולחת ואז
הבן של פיטר הגיע והתחיל להסביר:
“if you sand the second coat don't
send it too much because the pain will fly. But if you sand the first coat you
need to send it too much”
הוא נשמע כאילו הוא קורא כל מיני משפטים
שהוא תרגם מוויאטנאמית לאנגלית בGoogle translate
בסוף הבנו שבשבילם טו מאצ' זה הרבה ולא
יותר מידי.
הכל במידה.
יאללה תבוא לתאילנד
השבמחקבקרוב מאוד!
השבמחקתודיעי לבוס שלך שאת לוקחת חודשיים חופש
כן,אני אקח שלוש למה חודשים חחח
השבמחק