ביש מזל.

איזה דיכאון.
התקשרנו לבית אריזה לפני שבוע בשביל לדעת אם אפשר לחזור. ענתה לנו מיכאלה ואמרה שהיא כרגע בונה קבוצות לתחילת העונה ושתחזור אלינו בתחילת השבוע הזה עם תאריך.
יום שני הגיע ואף אחד לא התקשר. אז התקשרנו היום ומיכאלה לא היתה. מי שענתה אמרה שהשם שלנו לא ברשימה.
אז נכון לעכשיו- אין לנו לאן לחזור.
הייתה לנו הצעה לעבודה בחניה נורא גדולה שנפתחה לא מזמן. היא לא היתה מפתה במיוחד. העבודה היתה בנפרד, אחד מאיתנו היה צריך לעבוד בחוץ-ברוח ובגשם. ואחד היה צריך לעבוד שש שעות בלילה. כרגע ההצעה לא רלוונטית גם ככה. אנחנו מנסים לא להצטער ולהתחרט.

שלשום בלילה הכנתי קראמבל תפוחים. בקשתי מבר שירד לאוטו להביא קינמון ואחרי מספר דקות הוא עלה וביקש ממני לבוא כי יש בעיה עם האוטו.
 הדלת הצדדית, זו שנגללת.. יצאה מהמסילה. נשברה קצת המסילה ואולי גם הגלגלת..
ניסינו לתקן את זה בעצמנו אבל נכנענו די מהר.. נסענו בבוקר שאחרי למוסך שאמר שיחזור אלינו אם הוא ימצא את החלק שנשבר..הוא לא התקשר ועברו יומיים.
היום חיפשנו עוד מוסכים וגם הם אמרו שיחזרו אלינו. באופן מפתיע מאוד-הם לא.

היום אמרתי לבר שאני קצת מיואשת מכל אלה שלא חוזרים אלינו.. בנוגע לעבודות הפעם, לא מכוניות. במטרה להצחיק אותי ולהראות יותר מיואש ממני הוא החליט לקפוץ על המיטה- או יותר נכון מזרון נורא דק שמונח על הרצפה- ונקע את האגודל.
אז היום אני נהגתי בעצמי בספינה שלנו, ושטפתי כלים ומרחתי לו חמאת שום על צנימי הבוקר. אני ערבבתי לבד את תערובת עוגיות השוקולד וקצצתי את השקולד המריר והכנתי את הפירה. גם לילדים גדולים מותר להתפנק קצת.. בייחוד שהם מקריבים את הבהונות שלהם למען המצב רוח שלי.

אין לנו עבודה. אין לנו מוסך נורמאלי שיתקן לנו את האוטו. אבל יש לנו אחד את השני. כסף. והמון אוכל טעים.
הכנתי תבשיל בשר טלה עם שעועית לבנה.
זה האוכל הכי מנחם שאי פעם יצא לי.
לא יודעת אם זה בגלל שזה התבשל חמש שעות או בגלל הייאוש.

הולכים לבשל ולאכול. ביי ביי




תחשבו חיובי- יהיה חיובי



מתישהו.