ה25 ליוני
בערב לפני ישבנו אצל אן על האינטרנט בשביל חיפוש עבודה.
דיברנו קצת והיא התפללה לאלוהים שנמצא עבודה.
בבוקר קיבלנו טלפון ממישהו שאחראי על צוות ניקיון באיזשהו מלון,הוא הזמין את בר לראיון עבודה.
עם המון מוטיבציה ותקווה יצאנו לדרך.
חיכינו לו מחוץ לאיזשהו משרד נטוש. כשנכנסנו הוא ישב עם בר באיזה חדר וביקש שאני אמתין בחדר אחר.
40 דקות הם דברו.40.
ומה שהוא הציע זה שעתיים וחצי ביום 6 פעמים בשבוע רק לבר. מתוכם הוא מחסיר שכר דירה שאנחנו חייבים לגור בה- מה שמשאיר 150$ לשבוע.
אחרי שהוא ראה שאי אפשר להתקיים מזה הוא הציע עוד חמש שעות ביום לשנינו,שלוש פעמים בשבוע. אמר שישלם לשנינו 10$לשעה. שזה פחות מהמינימום.
קיצר קקה עסקה.
חוץ מזה יש עוד אופציה לעבודה באיזה חניה.. אבל זה רק שש שעות וזה רק לאחד מאיתנו וזה מ12 בלילה עד 6 בבוקר.
אנחנו מתפנקים מידי?
המשכנו אחרי זה לשגרירות ישראל שזה בכלל היה מוזר.
הגענו לבניין נחמד עם המון קומות.
חיפשנו בשלט שמול המעלית באיזה קומה נמצאת השגרירות.
13. סבבה..ליהודים זה מספר מזל.
נכנסים למעלית מסתכלים על כל הכפתורים. כולם מוארים וזוהרים חוץ מ13.
טוב. לוחצים עליו- לא עובד.
מה נעשה? נלחץ על 14 ונרד קומה אחת ברגל.
עולים לקומה14 שואלים את הפקידה איפה המדרגות ויורדים קומה.
מגיעים לדלת. והיא נעולה.
יורדים קומה וגם שם היא נעולה.
כנ"ל לכל 11 הדלתות שנותרו עד קומה 0.
היינו נעולים בחדר מדרגות.
בקומה שמונה בערך מישהי פתחה את אחת הדלתות אבל בדיוק בר היה בשירותים אז פספסנו את הזדמנות חיינו להשתמש במעלית.
הגענו לקומת קרקע. ובר ראה שבשביל לדבר עם השגרירות צריך ללחוץ על האינטרקום.
בעודנו מחפשים את האינטרקום נשמע קול"שלום.. שלום.. הלו? שלום"
האינטרקום דיבר אלינו מבלי שלחצנו עליו..
"אפשר לעזור לכם מה אתם צריכים?"
"אתח צריכים עובדים? אבטחה ניקיון??"
" לא."
וכאן הסיפור הזה נגמר.
הסתובבנו עוד קצת בכל מיני מקומות והגשנו קצת קורות חיים אבל זה פשוט נראה חסר תקווה.
ה26 ליוני
החלטנו שיום שישי זה יום מנוחה. הלכנו לטיול על החוף ונסענו לתצפית אחת שמשקיפה על כל העיר. היה מזג אויר סביר יחסית, המון המון רוחות אבל לשם שינוי הייתה קצת שמש
בתצפית:
אן הזמינה אותנו לארוחת שישי של כל חברי הכנסיה. היא אמרה שכל אחד מביא מנה. אז החלטנו על חלה. היא אמר שיבואו 30 אנשים בערך אז אפיתי שתי חלות ענקיות. וציפיתי למלא אוכל.
הארוחה התקיימה בכנסיה שמעליה אנחנו גרים. הספקתי לאפות חלה אחת אז ירדתי עם השניה לתנור שבכנסיה.
כשפתחתי אותו יצא ממנו ג'וק קטן וחמוד וגיליתי שם גם תבנית עם עוף מלפני חודשיים כנראה. - התיאור מיותר. משהו מגעיל אבל.
אחרי חצי שעה ירדתי לבדוק מה שלום החלה. מסתבר שאיזה אחת שם החליטה לחמם את הלחמניות שהיא הביאה בתנור, עם החלה. משום מה נראה לה שרק חיממתי את החלה ולא אפיתי אותה.. אז היא הורידה את החום לחמישים מעלות. למה נראה לה שמישהו בדינה הזאת מחמם חלה ב200 מעלות ?! התחלתי לקלל שם בעברית והעלתי את החום חזרה.
הצלחתי להציל את החלה בסוף והכל בסדר.
הארוחה הכילה 11 מבוגרים, עוף בגריל מהסופר, סלט ירקות, סיר אורז , מרק,לחמים ושתי ילדות שאכלו פיש אנד צ'יפס בצד. לקינוח הייתה גלידה, עוגת שוקולת אפורה, עוגת קטיפה אדומה יבשה קצת ומאפה תפוחים נוזלי.
לפני שהתחלנו לאכול אחד הסועדים אמר שמתחילים עם הקדיש (הסברתי לו שזה קידוש ושקדיש זה למתים) ואז ברכנו על האוכל והתחלנו לסעוד.
היה בסדר..
העיקר הוא שהמארחת שלנו בכלל לא באה. היא הייתה חולה..
ה27 ליוני
"מה אם בשישי נחים אז בטח שגם בשבת נחים"
יצאנו לקניות בסופר כי רצינו למכור דונאט ברחוב, חיפשנו ארגזים מתאימים..ואז ביטלנו את הרעיון כי בר הרגיש שזה לא בסדר לעשות משהו לא חוקי. חזרנו הביתה, הכנו ואכלנו ארוחת צהריים ואז סידרנו את החדר שלנו מחדש.
אנחנו חושבים על להשאר פה עוד קצת ולתת לעניינים להתבשל טיפה, התפתחה איזשהי תקווה שמישהו יעיף מבט על הקורות חיים שלנו מתישהו ואולי יצטרך אותנו כעובדים.
בכל מקרה, יהיה טוב.
גם עכשיו טוב.
אבל יכול להיות יותר טוב.
לילה טוב.
נ.ב.
כבר כמה שבועות שאני מחפשת מעיל פוך נחמד בחנויות יד שנייה
בזמן שישבתי בבית של אן, האישה שגרה איתה שמעה אותי משתעלת( נראה לי שחטפתי איזה שעלת או דלקת בגרון..)
והביאה לי מעיל לתקופה שאנחנו נגור כאן.
ממש נחמד מצידה.
עכשיו אני גם לא צריכה לקנות מעיל וגם לא צריכה להסחב איתו אחרי שנעוף מפה.
